החלטה בתיק ת"א 2289-10

מבוא

1.      בפני בקשתה של הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי לגבי נכותה של התובעת, ולמנות לשם כך מומחים רפואיים בתחום האורטופדיה, הנוירולוגיה והפסיכיטריה.

2.      על פי המתואר בכתב התביעה, ביום  25.6.09 נפגעו תובעת 1 ובנה, תובע 2, בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים"). מזירת התאונה פונו התובעים לבית החולים שערי צדק בירושלים. לטענת התובעת, מאז התאונה היא  סובלת מכאבי צוואר וגב, מלחץ נפשי, מהפרעות בשינה ומחרדות.

3.      ביום 6.4.11 העמידה הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי את הנכות הצמיתה של התובעת על שיעור של 31%, בהתאם ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן "התוספת לתקנות").

הבקשה

4.      ביום 27.12.11, הגישה הנתבעת בקשה להבאת ראיות לסתירת הקביעות שביסוד החלטת ועדת הערערים של המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.4.11.

5.      בבקשתה פירטה הנתבעת כי לתובעת לא הייתה פגיעת גוף ממשית בתאונה, והנכויות שנקבעו מקורם מאירועים בעברה של התובעת וממצבה הרפואי שקדם לתאונה.

6.      לטענת הנתבעת, הייתה התובעת מעורבת בעבר בתאונת דרכים נוספת, שבה נחבלה בעמוד השדרה וסבלה מכאבים ומהגבלות בגב. נטען שבתחום הנוירולוגי קיים תיעוד רפואי המצביע על סבל כרוני מכאבי ראש, ושבתחום הנפשי קיים תיעוד רפואי המצביע על מצב נפשי כרוני של דיכאון וחרדות עם טיפול לאורך שנים.

7.      עוד טוענת הנתבעת כי קביעת הוועדה הרפואית שלפיה כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% בתחום הנפשי, בשיעור של 10% בתחום האורטופדי, ובשיעור של 5% בתחום הנוירולוגי בגין כאבי ראש, הייתה שגויה. נטען שבפרוטוקולים של הוועדה אין איזכור לכך שבפני הוועדה היה תיעוד רפואי באשר לעברה הרפואי של התובעת בתחום הפסיכיאטרי, הנוירולוגי או האורטופדי, וחתימת התובעת על טופס ויתור על סודיות רפואית אינה מוכיחה כי בפני הוועדה אכן עמד החומר הרפואי הרלוונטי מהעבר. בשל כך, נפל פגם מהותי בקביעותיה של הוועדה.

8.      הנתבעת מציינת כי הוועדה הרפואית הראשונה קבעה ביום 2.2.10, על סמך הדו"ח ממיון בי"ח שערי צדק, ועל סמך תעודות רפואיות, כי אין לתובעת כל נכות אורטופדית. הוועדה השנייה קבעה ביום 9.8.10, על סמך חוות דעת של ראומוטולוג ושל פסיכיאטר, כי נותרה לתובעת נכות נפשית זמנית, בשיעור של 10%, וכי לא נותרה נכות אורטופדית, אף אין פירבמלגיה. ועדת ערערים, שהתכנסה בעקבות ערעור של המוסד לביטוח לאומי, קבעה ביום 17.10.10 נכות זמנית בתחומי הנוירולוגיה והאורטופדיה, בשיעור של 30%. עוד נטען כי ועדה רפואית מיום 7.2.11, קבעה כי לא נותרה לתובעת נכות נפשית או נוירולוגית, וקבעה, על סמך חוות דעת נכות צמיתה בשיעור 10% בתחום האורטופדי בגין בעיות גב (ולא בצוואר).

9.      נטען כי ועדת הערר מיום 6.4.11 קבעה בניגוד לכל חוות הדעת הקודמות, כי לתובעת נותרה נכות אורטופדית בשיעור של 10%, בגין בעיות בצוואר, בעוד שלא נותרה נכות בגין בעיות בגב; נכות בשיעור של 10% בתחום הנפשי; ונכות בשיעור של 5% בתחום הנוירולוגי. נטען שועדת הערר לא נימקה את הפער בין קביעותיה לקביעות הוועדות הרפואיות הקודמות.

10.  הנתבעת הוסיפה שרק בפרוטוקול של הוועדה לערעורים צוין כי בפני הוועדה עמדו חוות דעת של מומחים מטעם התובעת ונראה כי חוות דעת אלו השפיעו על החלטות הוועדה.

11.  בנסיבות אלה, נטען, שיש למנות מומחים מתחום האורטופדיה, הפסיכיאטריה והנוירולוגיה.

עמדת התובעת

12.  התובעת התנגדה לבקשה, והפנתה לפסיקה לפיה מתן היתר להבאת ראיות לסתור הינו חריג  שיופעל בצמצום ובמקרים חריגים בלבד.

13.  לטענת התובעת, אין בהיסטוריה הרפואית של התובעת ממצא או עובדה רפואית אשר היו מביאים לתוצאה שונה. נטען שבתחום האורטופדי מדובר על ממצא מלפני 13 שנה, בתחום הנוירולוגי מדובר על תלונות בנוגע לסינוסיטיס, ובתחום הנפשי מדובר באירועים קלים וחולפים, שהתובעת סיפרה עליהן למומחה הרפואי מטעם המוסד לביטוח לאומי.

14.  התובעת מציינת כי בטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי היא חתמה על טופס ויתור על סודיות רפואית, ועל כן ברור שהמל"ל אסף חומר רפואי בנוגע אליה. הוועדה לא ציינה את כל החומר הרפואי שעמד לפניה כיוון שהוא אינו רלבנטי לעניין.

15.  התובעת ציינה שחוות הדעת הרפואית מטעמה בתחום האורטופדי עמדה גם בפני הוועדות הרפואיות הקודמות, אחדות קיבלו אותה ואחדות לא. עוד טענה כי בוועדה לערערים, מלבד חוות הדעת מטעמה עמדו גם חוות דעת של מומחים מטעם המל"ל - כך שהיה איזון ראוי בין חוות הדעת.

המסגרת החוקית

16.  סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כדלהלן: